מתני' היה ראש תור ירק. כעין זוית מחודדת וזה מותר משום דאיכא הכירא וכדתנן בפ' דלעיל גבי מיני תבואה וקמ''ל הכא דאף במיני ירקות התירו כן ולא חיישינן שמא יתפשטו העלין כדרך הירקות ולא יהא נראה ההיכר:

היתה שדהו זרועה ירק וכו'. אע''ג דתנן בפרק דלעיל ירק בירק ששה טפחים התם שדה ירק אצל שדה ירק קאמר ודכ''ע היא אבל הכא בשורה של ירק בתוך שדה ירק אחר הוא פליגי בה ור''ע מיקל בה וכן ר' יהודה:

עד שיהא התלם. המפסיק בין מין למין ורוחב התלם ששה טפחים וצריך [שיהי' מפולש] מראש השדה ועד ראשו האחר:

ור''ע אומר. די שיהא אורך התלם ו''ט ואע''פ שאינו ממשיך אותו על פני אורך הזרע שבשורה:

ורוחב מלואו. רחבו כמלואו והיינו עמקו אם עומק התלם טפח צריך שיהא ברחבו טפח ואם יותר יותר:

כמלא רוחב הפרסה. והיינו טפח ולישנא דקרא נקט דכתיב והשקית ברגלך כגן הירק ומשמע שצריך להיות מקום בין ירק לירק כרוחב הרגל וזהו פרסה והלכה כר''ע:

תני בר קפרא אינו זורע לתוכה אלא מין אחד בלבד. בספרי הדפוס כתוב זה אחר מתני' דלקמן וטעות הוא דלא שייך כלל לשם ואהאי מתני' הוא דשייכא וכלומר דברייתא דבר קפרא פליגא דס''ל כיון שאינם עמוקים אלא טפח לא הוו הפסק שיזרע מין א' מכאן ומין א' מכאן ואינו זורע אלא לתוכה מין א' בלבד:

גמ' תני בר קפרא וכו'. לא שייך כאן אלא לעיל בסוף הלכה כדפרישית וטעות הדפוס הוא:

מה. ובעי הש''ס מה רבי ישמעאל אומר ברוחב התלם דלא פירש דבריו כ''א בארכו:

ופשיט לה דנלמד במכ''ש דמה אם ר''ע דחובש בשלש שורות וכלומר בשלש רוחות חובש את השורה דהא לא בעי שיהא התלם מפלש מראש השדה ועד הסוף אלא אפי' עשה אותו מראש השדה עד אורך ששה טפחים סגי ונמצא השורה היא טמונה בג' רוחות ממין הירק של השדה ומחמיר הוא ברוחב שצריך שיהיה רחבו כמלואו ר' ישמעאל דמחמיר בארכו שאינו חובש את השורה אלא משתי הרוחות דהרי התלם הוא מפולש על כל פני אורך השדה לכ''ש דמחמיר ברחבו ושיהא כמילואו:

מה א''ר ישמעאל בשורה של ירק בשדה תבואה. דלקמן בהל''ז תנן היתה שדהו זרועה תבואה וביקש ליטע בתוכה שורה של דלועין נותנין לה עבודתה ששה טפחים ושואל הש''ס מה ר' ישמעאל אומר בדין זה אם פליג בשורה של ירק בתבוא דא''צ להפסיק כל כך והדר ומתמה דמאי קמיבעיא לך דמה אם ר''ע דמיקל הכא בשורה של ירק בשדה מחמיר הוא תמן דהא לא פליג ר''ע גבי שדה תבואה דתבואה חמירא דהא שדה ירק מתבואה צריך הרחק בית רובע כדתנן בפ' דלעיל אלא דבשורה אחת הקילו חכמים ומיהו ששה טפחים בעינן על כל פני אורך השורה ור' ישמעאל דמחמיר הכא לכ''ש דמחמיר תמן:

לא צורכה דלא מה אמר וכו'. לא צריכה הא דקמיבעיא לן אלא מה אומר ר' ישמעאל תמן לענין רוחב אם ההפסק ברוחב צריך ג''כ שיהיה ששה טפחים:

כמה דאת אמר תמן. ופשיט לה דכמה דאומר תמן נותנין לה עבודתה ששה טפחים והיינו גם ברוחב דכל היכא ששנינו שיעור הרחק בעבודה ארכה כרחבה ולא שנייא היא ר''ע היא ר' ישמעאל ברוחב וכלומר דבין למר ובין למר הרוחב הוא כאורך בעבודת שורת ירק בתבואה:

לא שנו. במתני' אלא שורה אחת התירו של ירק מין אחר בתוך שדה ירק הא שתי שורות אסור:

מותר להבקיע ארבע שורות בבקעה שהיא זרועה מין אחד מותר להבקיע בתוכה ד' שורות ממין אחר:

ובלבד שיהא שתי שורות החיצונות. הסמוכו' לזרע הבקעה נידונית כערוגה שצריך הרחק מקום כשיעור ששנינו בדין זרעוני ערוגה בריש פרקין:

ובלבד שלשה בתוך ששה. ר' זעירא ס''ל דצריך הרחק ג''ט בין מין למין וזורע אחד מכאן ואחד מכאן וא' באמצע והרי שלשה מינין בתוך רוחב ששה טפחים:

טעמא דר' יודה וכו'. כדפרישית במתני':

תנינן הכא דר' יודה ותנינן תמן. בריש פרקין בפלוגתא דר''י ורבנן וקעביד הש''ס צריכותא לתרתי פלוגתי דידהו:

אלו תניתה הכא. כלומר אילו לא הוי תני פלוגתייהו דרבנן אלא הכא במתני' היינו אומרי' מה אם ר' יודה דהוא מחמיר הכא דהא קסבר דלעולם צריך שיהא רוחב התלם המפסיק טפח ואפי' אין בעמקו טפח והיינו החומרא דהא לרבנן והיינו ר' ישמעאל ור''ע דס''ל רוחבו כמלא עומקו ומשכחת לה קולא אליבייהו היכא דאין בעומקו טפח ואע''ג דאם עומקו יותר מטפח הוי קולא אליבא דר' יהודה וחומרא אליבא דרבנן מ''מ בשיעור עד הטפח שהוא דוגמא דגבול גבוה טפח בפלוגתא דריש פרקין ר' יהודה לחומרא הוא דס''ל הכא ומיקל הוא תמן בגבול שיש בו זרע דס''ל ששה באמצע בערוגה ולרבנן אחד באמצע וא''כ ה''א לרבנן דמקילין הכא לכ''ש דיקילון תמן הוי צריכא למיתני תמן פלוגתייהו:

או אילו תניתה תמן. וכן נמי איפכא אילו לא היה תני פליגתייהו אלא תמן היינו טועין בדר' יהודה דמה אם תמן דרבנן מחמירין והוא מיקל לכ''ש דמיקל הוא הכא הוי צריכ' למיתני פלוגתייהו בהדיא הכא והתם:

מתני' הנוטע שתי שורות של קישואין וכו' מותר. דכל שתי שורות נראין כשדה בפני עצמה ואיכא הכירא ובלבד שיהא תלם מפסיק בין כל מין ומין אבל שורה אחת של מינין אלו אסור אע''ג דאיכא תלם מפסיק ביניהן לפי ששלשה מינין הללו העלין שלהם מתפשטים ומתערבין זה עם זה וכשאין שם אלא שורה אחת מכל מין ומין נראין כנזרעין בתחלה בערבוביא ואין הפסק התלם ניכר בהן:

שורה של קשואין וכו' ושורה של קישואין ר''א מתיר. דקסבר הואיל ואיכא שתי שורות של קישואין אע''פ שאינן סמוכות זו לזו חשבינן להו כאילו הן סמוכות והרי יש כאן שדה של קישואין וא''כ שורה של דלועין ושורה של פול המצרי הוו כאילו הן נטועות בתוך שדה של קשואין וסגי להו בהרחקת תלם כדתנן לעיל היתה שדה זרוע ירק וכו':

וחכמים אוסרים. לפי שאין שתי שורות של קישואין סמוכות זו לזו לא חשיבי כשדה של קישואין ומחזו ככלאים ויש כאן ערבוב והלכה כחכמים:

מתני' נוטע אדם וכו'. אפי' קישות ודלעת שהעלין שלהן ארוכין הרבה ומסתבכין זו עם זו ומכ''ש שאר המינין:

זו נוטה לצד זה. דאף דאין הפסק תלם מהני בהן כדתנן במתני' דלעיל נטיית העלין לכאן ולכאן מהני בהן לפי שכן כל מה שאסרו חכמים בכלאים לא אסרו אלא מפני מראית העין ובדאיכא הכירא שרי:

גמ' חזקיה אמר במחלוקת. הא דתנן דמותר ליטע שתי שורות של קישואין שתי שורות של דלועין אלו אצל אלו בהפסק תלם בלבד ואע''ג דאין בין שורה של קישואין לשורה של דלועין הסמוכה לה לא שמנה אמות ולא שתים עשרה כדאשכחן לקמן בהל''ו גבי שתי שורות של דלועין בשדה בצלים דפליגי בה דלמר בעינן שמונה אמות בין שורה זו לבין שורה זו דלא יהו מעורבבין ויאסרו את הבצלים ולמר בעינן שתים עשרה אמות והכא דקשואין ודלועין גופייהו תרי מיני נינהו ואי אתה יכול לפרש להא דחזקיה דתלי דינא דמתני' בפלוגתא דלקמן ולא מילתיה דר' יוחנן אקשואין ודלועין דמתני' אלא הכי פירושא דהאי מילתא דסוגיא דהאי ש''ס סברה דקישואין ודלועין לא איכפת לן דלא הוו כלאים משום דמינכרו וכדתנן לקמן נוטע אדם קישות ודלעת לתוך גומא אחת וכו' ובנוטה זו לצד זה וזו לצד זה סגי וטעמא דמתני' דבעינן שתי שתי שורות דוקא משום קשואין ופול המצרי הוא דהן הוו כלאים דלא מינכרו אבל לא משום קשואין ודלועין וכן לא משום דלועין ופול המצרי דנמי מינכרו ובהאי סברא רווחא לן האי שמעתתא דחזקיה מוקי למתני' בפלוגתא דלקמן דאמרן דר''ע ס''ל התם דבין שורה אחת של דלועין לבין שורה אחרת של דלועין סגי בשמונה אמות הפסק קמת הבצלים כדאיירי שם וחכמים ס''ל דבעינן י''ב אמות בין שורה לחברתה דאי לאו הכי הוי ערבוב ונאסרו הבצלים או שאר מין ירק שביניהן וזהו דקאמר דמ''ד תמן שתים עשרה אוף הכא שתים עשרה כלומר דפליג אמתני' דלדידיה לא סגי בשתי שורות של דלועין שבאמצע בין הקישואין לפול המצרי דכל שורה ושורה של אלו המינין סתמן ארבע אמות וא''כ אין בין הקישואין לבין פול המצרי אלא שמונה אמות ולמ''ד תמן וזהו ר''ע דסגי בשמונה אמות אוף הכא בשמונה וסגי בשתי שורות של דלועין באמצע ולא מיתוקמא מתני' אלא כר''ע והיינו דקאמר במחלוקת:

ר' יוחנן אמר. דלא היא אלא מתני' ד''ה היא ואף חכמים דהתם מודו הכא משום דיפה כח המוקשה בין המוקשיות להציל בשמונה מוקשה נקרא מין ממינין אלו כמו קישואין ודלועין וכיוצא בהן שעלין שלהן ארוכין ומתפשטין ומסתבכין וכדלעיל בהל''א וכלומר דשאני התם דמיירי במוקשה בין הבצלים או שאר ירקות כיוצא בהן שאינם נכרים בין המוקשיות שהעלין מתפשטין עליהן ולפיכך צריך הרחקה יותר בין שורה מוקשה לשורה מוקשה שלא יאסרו הירקות שביניהן מפני שהמוקשה מכסה ומסתבך עליהן ולא מינכרו אבל מוקשה בין המוקשיות כגון הכא במתני' דפול המצרי ג''כ העלין שלו ארוכין ומתפשטין ומינכרו טפי משאר ירקות כדחשיב לי' במתני' בדומה לקשואין ודלועין הלכך לכ''ע סגי בין קשואין לפול המצרי בשתי שורות של דלועין שבאמצע שהן שמונה אמות: